ההדפס המנומר הוא אחד הטרנדים האלמותיים ביותר. אם מנסים למצוא הגיון פסיכולוגי בחיבה אנושית כלפי שכבות שעושות קולות של פרווה, מגיעים למכנה המשותף הבסיסי ביותר בינינו לבין כל מי שאינם אנחנו (רמז: כולנו חיות). אנחנו במקרה התפתחנו למקום מתוחכם יחסית לשאר, אבל עדיין, שכבה של חברבורות או כל טקסטורה ג'ונגלית אחרת ממש עושה לנו את זה. בין אם הוא מופיע כהדפס על בד, עור או אפילו בגרסתו הרכה והפרוותית-מלאכותית, הוא תמיד בולט בשטח ומושך אליו תשומת לב מודעת במיוחד. זה כאילו שמשהו באינסטינקטים הכי הכי ראשוניים שלנו מזהה שחיה מזן שונה לפנינו. החושים מתחדדים, האוזניים מזדקפות ורק לרגע אנחנו עוצרים במקום ובוהים בחיה, רק כדי לוודא שפניה לשלום. 

 

 

הדבר האמיתי נצפה לראשונה אי שם בשנות העשרים. זו היתה מריאן ניקסון, אחת השחקניות הבולטות בהוליווד של אז, במעיל מנומר באורך הברך, מאובזרת בנמר אמיתי, קשור ברצועה. הזוג המוזר הזה משך אליו הרבה תשומת לב, וגם הותיר חותם בעולם האופנה. הראשון היה אטלייה פריזאי שהושפע מן הפראות האלגנטית של היצור היפהפה והחושני. ב-1930 עיצבה ותפרה בעלת האטלייה חליפת משי מוזהבת עם נגיעות מנומרות. מעצבים נוספים שילבו את המנומר בקולקציות שלהם, בדרך כלל בצורתו הגולמית והפרוותית. הראשון שהתנסה במשחק אמיתי עם הטרנד ובחר להדפיס אותו על בד כטקסטורה במקום לעצב בפרווה (וגם זכה באהבתם של פעילים למען זכויות בעלי חיים בעקבות הצעד הזה) היה כריסטיאן דיור. הקולקצייה שלו מסוף שנות הארבעים נחשבה לאחת האלגנטיות והמרשימות ביותר אי פעם, כשגולת הכותרת שלה היתה שמלת משי ושיפון בהדפס מנומר, ובעלת מחשוף וי עמוק אך הגיוני. דיור, כמו מעצב צרפתי טוב, חילק את השמלה הארוכה לשניים באמצעות חגורה שחורה ועבה סביב המותן, ואיזבר בכובע רחב שוליים. התוצאה הסופית היתה נשית ומלאת חן וסקס אפיל. כל התכונות האלה של נמר, או נמרה במקרה הזה, נארזו אל תוך גזרה אופיינית לשנות הארבעים, שהיא גם מאוד דיור:  פרופורציה של חלק עליון הדוק יחסית וקומפקטי, מותן מודגשת וחלק תחתון בגזרת A.

 

 

זה לא שהמנומר הוא טרנדי עכשיו יותר מבעבר כמו שהוא תמיד טרנדי, כל עוד שומרים עליו קשור ברצועה. הסיבה היא שהדרך מלוק מרשים ובעל נוכחות לכזה שהוא מצועצע וצעקני יכולה להיות הרבה יותר קצרה ממה שנדמה. מה שהפך את הלוק של דיור לכל כך מדויק היו בראש ובראשונה הבד והגזרה הקלאסיים, ואז המינון והאביזרים הנלווים. אביזר מנומר שעשה כניסה מעניינת ממרומי ההוט קוטור אל אופנת הרחוב היומיומית של רובנו הן הסניקרס המנומרות. אולי לא מתחרה בהמצאת הגלגל, אבל השילוב בין נעליים כאלה לבין לבוש שהוא קצת יותר ממראה ה"זרקתי על עצמי משהו ויצאתי מהבית" הוא אחד הנוחים והכיפים ביותר שאופנת הרחוב צ'יפרה אותנו בהם בשנה האחרונה. אגב אנחנו מתים על "זרקתי על עצמי משהו ויצאתי מהבית" אבל גם שם, תשומת לב לפרטים תעשה את כל ההבדל.  

 

נימרים משוטטים

 

חוץ מהיכולת המרשימה של המנומר להישאר בחזית הבמה לאורך כל כך הרבה שנים ועונות, הוא גם סתגלן מאוד. כל כך הרבה מעצבים השתמשו בו בקולקציות שלהם עד שעבור כמה מהם הוא ממש טביעת אצבע. אחרי דיור בשנות ה-50 הגיעו בלמיין בשנות ה-60, קוואלי ולקרואה בשנות ה-70 וה-80, דולצ'ה וגבאנה בשנות ה-90 ועוד. נעלי הסטילטו הקלאסיות יוצרו גם הן בוריאציות מנומרות בשלל צבעים החל משנות ה-50, והרטיטו הרבה לבבות.

 

המנומר הוא מיוחד בדיוק כמו שהוא נמצא בכל מקום. אם תזכרו שזה איך אתם לובשים אותו ולא העובדה שאתם לובשים אותו, שיחקתם אותה. כי אם אתם רוצים ללבוש מנומר לעבודה, אתם צריכים לעבוד עם המנומר. זו טקסטורה שאוהבת קונטרסים של חומר וצבע, ובעיקר אוהבת להימצא במקומות מפתיעים כמו למשל על הגרביים או משקפי השמש שלכם. תשתמשו בה לא רק כדי ללבוש אותה אלא גם כדי להתלבש דרכה. ואז היא תתנהג כמו נמר חתיך ומאולף. גררררר