ברוקלין, ניו יורק, נסיעת בוקר שגרתית בסאבוואי. זה מרץ 2014, אומנם עדיין קצת קר אבל האביב כבר עושה סימנים ראשונים תודה לאל. אנשים מכורבלים אל תוך עצמם, לובשים בעיקר שחור, אפור וחום. הרכבת עוצרת והכרוז מכריז שהגענו לבדפורד אבניו. הדלתות נפתחות. בחור ובחורה נכנסים פנימה. היא, ברעמת שיער ג'ינג'ית מדובללת ופוני ליפתי שלא נראו מאז שמדונה הפנימה ששנות השמונים נגמרו, איפור כחול מטאלי בעיניים, נעלי פלטפורמה כסופות ומעיל כבד וגדול מעל גרביונים קרועים במראה ה"אופס לא שמתי לב!". הוא, בחליפת טריינינג אדומה, נעלי נייקי לבנות מבריקות, חיוך חושף שתי שיני זהב קדמיות, ומעיל עור לבן עם שרוולים שחורים, ודמות אינדיאנית רקומה בפאייטים מאחור. האמת, בשעה כל כך מוקדמת ולפני קפה, האנסמבל הזה עושה כואב בעיניים.
מופע אימים מאיים להתחיל, אבל אז אני שמה לב שהשניים האלה פשוט עשו לי את הבוקר בצבעוניות המטורפת שלהם. פתאום האדום דם של הבחור יחד עם הכחול המטאלי והכסוף של הבחורה מרצדים מולי ודגל ארצות הברית של אמריקה עושה הגיון. האם כל הקשקשת הויזואלית הזאת מסמלת משהו הרבה יותר גדול וחופשי, או אולי זו עוד פואטיקה של בוקר? "הם באמת נראים כאילו לגמרי נוח ואותנטי להם בתוך התחפושות של עצמם", מגונן קול ראשון על שני הנוסעים התמימים האלה. "אויש אבל כמה חוסר סטייל באאוטפיט אחד", עונה הקול השני. הם מחליפים עוד כמה רעיונות ודברים, ובסוף מתפשרים על זה שלפעמים משהו יכול להיות כל כך כל כך מכוער עד שנדמה שהוא קצת יפה.
אז בזכות אנשי אופנת הרחוב, קבלו מניפסט קליל שגם לא לוקח את החיים יותר מדי ברצינות, אבל גם מבין שהופעה חיצונית היא שפה ודרך מעניינת לתקשר ולהתבטא בעולם. ולכן:
לא נכון כן נכון.
שניהם קיימים, אבל בקונטקסט הפרטי שלכם בלבד. לא בכל תחומי החיים, אבל כשזה מגיע לטעם האופנתי שלכם, גם אם למישהו אחר יכאב בעיניים, אתם מחליטים. אתם כמובן לא צריכים לעשות דווקא לאף אחד או להוכיח שאתם מגניבים. אתם מגניבים, זה ברור.
לא צריך כן צריך.
אין דרך יותר בריאה מזו לצאת לשופינג ולחזור הביתה שמחים עד השמיים מרכישה חדשה שנובעת מתוך הבנה שלכם את עצמכם ואת הצרכים שלכם. ואם קניתם משהו והתחרטתם אחר כך, תמיד אפשר להחזיר ולקבל זיכוי או לחילופין לתת מתנה קטנה למישהו שאוהבים.
לא יפה כן יפה.
פתחו חוש אותנטי. אם נדמה לכם שמשהו נראה מעולה על מישהו אחר, אתם כנראה מזהים נכון. פרגנו להם באהבה, אתרו את הדבר שהלוק שלהם משדר שעושה לכם את זה, ופתחו את הטעם האישי שלכם שישדר את האיכויות האלה שאהבתם. אישיוז כמו "היא יותר רזה" או "כל הבטן שלו קוביות" אתם מוזמנים להעלות במסגרת הטיפול השבועי שלכם ואולי אפילו לעשות משהו בנידון, כי כל קשר בין הדיעה שלכם על עצמכם לבין אופנה הוא מקרי, ויותר מזה, יבאס לכם את הכיף שבלהתלבש.
לא יגידו כן יגידו.
אל תפחדו לנסות דברים חדשים. תספורת חדשה, אקססוריז מעניינים, צבעים שבדרך כלל לא הייתם הולכים איתם, כל דבר שיש לכם חשק לנסות. מה כבר יקרה? במקרה הכי גרוע, מישהו שאתם לא מכירים בסאבווי יחשוב שזה מכוער. אם אתם אוהבים את הלוק שלכם ומרגישים איתו בנוח, you rock.
לא תחמוד כן תחמוד.
סמנו וי ירוק ליד כל פריטי החובה. הם הפריטים האלה שעושים או לא עושים את הלוק שלכם. אם הטבעת על הזרת ברגל נוצקה במיוחד בשבילכם בכפר קטן חמש שעות נסיעה בדרך חתחתים בסצ'ואן זה יופי, אבל תכלס, אם הג'ינס שלכם יושב עליכם ממש ממש יפה, סיכוי הרבה יותר סביר שהוא יהיה הרבה יותר משמעותי בהופעה הכוללת שלכם.
אז לסיכום: ג'ינס, טישרט לבנה ואיכותית כפול כמה שאתם צריכים, נעליים הורסות, ג'קט אחד מחוייט שיושב עליכם בול בכתפיים ומחמיא לגזרה שלכם באורך, ג'קט עור או דמוי עור ואקססוריז איכותיים. הרשימה הזו, אגב, לא מסומנת אצלי כחמדנות, אלא יושבת לה בנוח במחלקת האהבה העצמית.
המשך יבוא...